AM YSRAEL CHAI
אמש זכינו לראות בעיניים מהי גאווה יהודי
תסתכלו על אהבת השם גורדון.
לוחם צעיר, בן 19, שגדל ביישוב שילה, בלב ארץ התנ"ך.
מתנחל!!
הוא עלה אמש לזירת אומנויות הלחימה בליטא מול עלי קויונצ׳ו.
מתאגרף טורקי, שטוף במסרים אנטישמיים, מלא ברעל.
בימים שלפני הקרב, הטורקי עשה את מה שעשה נסראללה, מה שעושה ארדואדן, מה שעושים האויבים שלנו כשהם חושבים שיש מולם יהודי חלש.
הוא ניסה להלך עליו אימים.
הוא התגרה בו באופן בוטה. הוא ניסה לחנוק אותו בטקס השקילה.
הוא עשה תנועות מגונות והדהד תעמולת חמאס מצחינה.
אבל אהבת השם, כיאה לשמו ולמקום שממנו בא, הוא לא יהודי של גלות.
הוא לא משפיל מבט.
הוא לא פונה ל"מבוגר האחראי" ולא מחפש סימפטיה מהשופטים.
והוא בטח לא שומר על "איפוק" מזויף.
הוא עמד מול הבריון הזה, החזיר לו במילים קשות, הסתכל לו בלבן של העיניים והבהיר לו בשפה היחידה שבריונים מבינים:
איתנו לא מתעסקים.
הזמן שבו יהודים שתקו כשירקו עליהם - נגמר.
לוחמי מקלדת בשמאל הקיצוני נחרדים מהתנהגות כזו.
הם קוראים לו "מתלהם" או "פרובוקטור".
הם מסבירים לנו מתוך אולפנים ממוזגים שצריך "לשמור על קור רוח" וש"אסור לרדת לרמה שלו".
כי זה מה שהם עושים כבר עשרות שנים: מנסים לחנך אותנו להיות קורבנות מנומסים.
אבל אהבת השם לא מקשיב להם.
אמש הוא נכנס לזירה עטוף בדגל ישראל, חובש כיפה, לובש ציצית.
הוא נכנס עם השקט הפנימי של מי שיודע שהאמת ההיסטורית איתו.
הוא לא היה שם רק ספורטאי, הוא היה שגריר של אומה שלמה.
של רוח דוד המלך שיצא מול גוליית.
ומה קורה כשהרוח הזו של ארץ התנ"ך פוגשת את הטרור הפסיכולוגי של טורקיה?
השנאה מתרסקת על הקרשים.
שני סיבובים. זה כל מה שלקח לאהבת השם לפרק את קויונצ'ו.
הבריון הטורקי נשבר, נכנע והרים ידיים בקול ענות חלושה.
הניצחון הזה, שהתרחש ממש אמש, הוא הרבה מעבר לזירת קרבות בליטא.
הוא שיעור מהדהד עבור מערכת החינוך שלנו, שעומדת היום בצומת דרכים.
אם נחנך את ילדינו שצריך "להכיל" אלימות, שיש "נרטיבים מתחרים", ושגאווה יהודית היא משהו שצריך להצניע בשם ערכים אוניברסליים -
אנחנו נייצר דור מובס וחסר שורשים.
דור שיפסיד במערכה על קיומנו עוד לפני שנשמע הגונג.
אבל אם נשכיל להצמיח כאן נערים ונערות שיודעים בדיוק מי הם.
שיודעים מהי מורשתם ומהו ייעודם.
שלא מתנצלים על חזותם היהודית ועל אהבתם לארץ ישראל -
שום רע לא יוכל להם.
איך מגדלים דור של מנצחים שלא מפחד מכלום?
איך מחנכים צעיר ישראלי לעמוד זקוף, בארץ זרה, מול יריב שמבקש לרמוס אותו ולהשפיל אותו לעיני המצלמות?
מחברים אותו לשורשים.
מפסיקים לייצר בוגרים שמבקשים סליחה על קיומם.
ומתחילים לבנות כאן דור של מנצחים, שמכריע את אויביו.
בזירה, בשדה הקרב, ובחיים עצמם.
